בעקבות תהליכים שונים שעברו על אירופה והמזרח בכלל ועל ארץ ישראל ויפו כעיר נמל בפרט החלה יפו לפרוץ חומותיה ומסביבה החלו להיבנות:

• שכונות ליהודים, נוצרים ומוסלמים.
• מגרש החניה "התחנה".
• הטיילת היפה שבצד הים היו בעברן שכונות שכאלו.

השנה 1887. שכונת נווה צדק הינה השכונה היהודית  הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות והיא כונתה 'פריז הקטנה' שכן  המראה  שלה היה חדשני: בתיה דבוקים, סמטאותיה ישרות, וכמה מבתיה הדורים,  ביניהם  בית משפחת שלוש ובית רוקח שכיפת נחושת התנשאה בגובהו.

עוד כמה חידושים מסעירים היו בחצרות הבתים: בית כבוד ובית תבשיל שנבנו לשימושה הפרטי של כל משפחה.

סיור בשכונת נווה צדק נהדר גם בשבת. בבוקר נדמה שהשכונה עוד שקועה בתרדמה ולקראת כולם מגיעים לגלות את 'החוץ לארץ שבארץ' השכונה הציורית.

אבל אני אגלה לכם סוד: בעוד מגרש המשחקים והמדשאה שבכניסה לשכונה, לצד מגרש החניה והרחוב המרכזי, רחוב שבזי עמוסים באנשים.

אני ממליצה לכם לחמוק לסמטאות הצדדיות והקסומות. ללכת ולהתבונן, שכן תוך כדי טיול ישן וחדש מתחלפים ללא הפסק, אפשר לגלות תבליטים וקישוטים שונים שמעטרים את הבניינים, פה ושם כניסות מסוגננות, מרצפות מצוירות ושלטים: "נא לשמור על השקט".

השקט כאן בשבת הוא אחר שכן  מערבלי הבטון המסתובבים כאן ללא הרף באמצע שבוע, ברעש מחריש אוזניים, מחדשים ומשנים את פני השכונה ללא הפסקה,  אפילו הם נחים בשבת.

בספטמבר 1882 נשמע לראשונה קול צפירת הקטר בחולות יפו. זו היתה הרכבת הראשונה והיא חיברה בין יפו לירושלים. הדרך שנמשכה 4 שעות היתה חידוש מרענן, אם כי יקר לעומת האפשרויות האחרות.

פארק חדש שנחנך ב 2021 על תוואי הרכבת הישנה מיפו לירושלים. לאורך הפארק בתי קפה, ציורי גרפיטי, מסילת רכבת משולבת בשביל, ומכל עבר ניתן להבחין בסגנונות הבניה השונים שבנו את המקום לאורך השנים. אם תתבוננו היטב תגלו את הפתחים דרכם עוד רגע נעלה ונרד אל תחנת הרכבת הקלה.

הגענו אל קריית החינוך של השכונה: מצד אחד בית הספר לבנים , אליאנס, היון משמש כתיאטרון ומצידו השני בית הספר לבנות המשמש את להקות המחול. כאן אף עמד סמינר לווינסקי הראשון.

שמו החדש של המתחם – סוזאן דלאל כהנצחה לבת המשפחה שנפטרה בנסיבות טראגיות והמשפחה תרמה כסף לשיקום המתחם.

ברחבה המפרידה בין 2 המבנים ניתן להבחין בדקלים ועצי הפרדס המבקשים לשחזר את נוף המקום בעבר עם תעלות ההשקיה של הפרדסים.

כדאי לעצור ליד קיר התמונות אותו יצר דוד טרטקובר

• בראשונה אנו רואים את הדמויות הקשורות בראשיתה של השכונה על רקע נופה של יפו.
• בשנייה צמיחתה של נווה צדק ואחוזת בית, בשתי השכונות בית הספר הם המרכז.
• בתמונה השלישית אנו רואים את תמונותיהם של אנשי הרוח שהתגוררו בשכונה.

הבית המכונה בפי רבים 'הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו' אינו באמת הראשון אך הפך לסמל שכן אהרון שלוש היה האיש שרכש את אדמות השכונה ובכך שם את היסודות לשכונה העברית הנפרדת הראשונה.

לצד הבית המפואר נותר בית הכנסת שבנה שלוש ואקליפטוס מתוך שניים אותם נטע בחצר ביתו. מבית החרושת למרצפות אותו בנו בניו בצד הבית, לא נותר דבר. אהרון שלוש שהגיע לארץ כילד בן 7 הותיר אחריו שושלת ענפה וסיפורים רבים עמה.

אנחנו עומדים על הגשר המכונה גשר שלוש. עם קצת דמיון, ניתן לשמוע את קול שקשוק הרכבת נוסעת ממש כאן מתחתנו.

סיפורים רבים, שונים ודומים נקשרו בגשר הקטנטן שנבנה מעל מסילת הברזל שחיברה בין יפו לירושלים, אך כולן נקשרו בדמותו של אהרון שלוש, האיש שרכש את האדמה עליה נבנתה השכונה ונחשב על כן לחלוץ ההתיישבות היהודית העצמאית מחוץ ליפו.

שלוש שנודע כסוחר ועסקן מכובד, בעל ממון רב, היה יוצא מידי בוקר מביתו שבשכונה לעסקיו ביפו.

יום אחד, כך מספרת האגדה, נתקלה סוסתו במסילת הברזל, מעדה ונפלה ואדון שלוש עמה. מחשש לתביעות ועל מנת לפצותו, נבנה לכבודו השלטון המקומי את הגשר.

אגדה נחמדה, אך אם להיות מעשיים יותר, הרי ששלוש היה אחד מסוכני החברה הפריסאית לעבודות ציבוריות ולבניין ירושלים, אותה חברה שהפעילה את הרכבת וכפי שהעיד בנו, יוסף אליהו:

"לאות הוקרה בעד עבודת אבי, קיבל לפי דרישתו, לבנות את הגשר על התעלה שמשמש מקום לתנועה בין יפו לנווה צדק."

מהגשר ניתן להבחין בבתים בעלי גגות רעפים, בתיה של השכונה הטמפלרית שניצבה כאן, הממוקמים על הדרך ההיסטורית, דרך יפו- תל אביב.

בין הבתים הנמוכים מזדקר מגדל נווה צדק, שעם בנייתו נראה כנטע זר בנוף הסביבה, אך היום הוא אחד משרשרת מגדלים המוקמים מסביב לשכונה ומכונים בפי תושביה "טבעת החנק".

הבניין המכונה 'בית הסופרים' משמש כמוזיאון נחום גוטמן. הבית בו גדל, עד המעבר לשכונה החדשה, אחוזת בית נמצא שני רחובות מכאן. כדאי ומומלץ להיכנס ולהכיר את יצירתו של גוטמן שהגיש לנו את תל אביב בעיניים אוהבות ותמימות של ילד.

בתמונה: איור של נחום גוטמן מתוך חנות המוזיאון (כל הזכויות שמורות לנחום גוטמן)

כאן היה ביתם של רבקה ושלמה אבולעפיה שנמנו עם מיסדיי אחוזת בית. בחדר הקטן והגזוזטרה שלפניו הפונה לרחוב התגורר תקופה קצרה הסופר, זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון.

בקצה שכונת נווה צדק, ניצב ביתו של שמעון רוקח, האיש מיוזמי הקמת אגודת עזרת אחים והקמת שכונת נווה צדק. שמעון רוקח, כונה הש"ר כינוי שנגזר מראשי תיבות שמו. כך תיאר אותו הסופר משה סמילנסקי " מי שלא ראה את שמעון רוקח בימיו עלומיו, כשהוא לבוש עבייה לבנה וכפייה של משי לבן … לא ראה מימיו יהודי שייך ויהודי נסיך…"

אך בזאת לא תם גלגולו של הבית, שהפך בימים אלו על  כל חדריו,  לחדר בריחה. האם תצליחו לפתור את התעלומה?

לאחר הסיור אתם מוזמנים ללכת לאיבוד בסמטאות בהן לא טיילנו, לבקר בחנויות, לטעום מהגלידה המשובחת שבמרכז השכונה, אולי אפילו למצוא ספסל ולשיר את שיר האהבה התל אביבי אותו כתב נתן אלתרמן בהשראת אחד הסרטים שראה במוסד התרבותי שנבנה לימים בקצה השכונה, ראינוע עדן: "רינה אני אוהב את השמים/ רינה אני אוהב את הספסל"

לאחר הסיור אתם מוזמנים ללכת לאיבוד בסמטאות בהן לא טיילנו, לבקר בחנויות, לטעום מהגלידה המשובחת שבמרכז השכונה, אולי אפילו למצוא ספסל ולשיר את שיר האהבה התל אביבי אותו כתב נתן אלתרמן בהשראת אחד הסרטים שראה במוסד התרבותי שנבנה לימים בקצה השכונה, ראינוע עדן: "רינה אני אוהב את השמים/ רינה אני אוהב את הספסל".