סיור רגלי להכרת העיר / יהדות סלוניקי

הניחוחות, האווירה וההיסטוריה…

שוק קאפאני בסלוניקי

מוכר גם בשם "אגורה ולאלי" הוא השוק המסורתי של סלוניקי שפועל כבר יותר ממאתיים שנה. נחשב לשוק המרכזי ביותר של העיר המשלב שפע, מחירים זולים ומגוון גדול של מוצרי צריכה.
ממוקם במרכז העיר ומורכב מסימטאות שתי וערב וגם מכמה רחובות שחובקים ומקיפים אותו, ביניהם רחובות Egnatia, Aristotelous, Ermou ו- Venizelou. ממש בסמוך יש שווקים מסורתיים נוספים כמו מודיאנו, שוק אתונוס ושוק בזסטני. השוק בנוי ממבנים דו קומתיים, חלקם אף מקורה.

השם "קפאני" מגיע מהביטוי הטורקי Un-Kapan, שפירושו שוק הקמח. בעבר – היו בשוק בתי מגורים, בתי מלאכה, חנויות, פונדקים ועוד.. במרכז השוק הייתה כיכר קטנה שבה נקנו ונמכרו בעלי חיים קטנים. כיום, השוק עדיין מתנהל כמו באזר גדול והוא מעורר עניין רב ולא מעט סיורים של קבוצות מכל העולם עוברים דרכו בצורה כזו או אחרת. בקפאני סלוניקי אפשר למצוא כמעט הכל. בשוק יש סימטאות של מוצרי מזון – דגים, קצבים, פירות, מאפיות, קונדיטוריות, חנויות זיתים, תבלינים, אבל גם חנויות ביגוד, כלי בית, בתי קפה, טברנות מסורתית וגם כמובן חנויות עם מזכרות של העיר סלוניקי.

קאפאני שומר על אופיו כמעט ללא שינוי בשנים האחרונות ומהווה אטרקציה אותנטית שכדאי לבקר בה, שכן מדובר בשוק מזרחי תוסס, שומר על צביונו, ועד היום יש בשוק כמה מבתי הקפה וחומרי גלם האיכותיים ביותר עבור כל הסלוניקאים במרכז ההיסטורי של העיר.

הזיקה היהודית: רחוב וניזלו של היום חילק בעבר את אזור השוק לשני חלקים, החלק המזרחי נשלט על ידי יהודי העיר והמערבי על ידי הטורקים. בתי המגורים של היהודים מוקמו בין המחסנים והחנויות שלהם. לא מעט אסונות פקדו את השוק . קפאני נהרס פעמים רבות בשריפות שהתרחשו בסלוניקי. בשנת 1917 התרחשה השריפה ההרסנית ביותר. רוב האזור השרוף היה שייך ברובו לקהילה היהודית ובו היו מספר בתי כנסת ותלמודי תורה שנהרסו (בתי הכנסת של קהילת מטלון, מוגרבי, ליסבון, אשכנס, תלמוד תורה ועוד) . עד שנת 1917, בכל פעם שבית כנסת נשרף, הוא נבנה מחדש באותו מקום, מאוחר יותר נאסר לראשונה על הקהילה לבנות אותם מחדש..

שוק מודיאנו המחודש (המכונה סטואה או אגורה ביוונית)

ממוקם במרכז סלוניקי הוא גן עדן לגרגרנים. קורת גג אחת עם שפע קולינרי – חנויות מתמחות ומסעדות של מיטב השפים ביוון.

השוק הוא למעשה מתחם אוכל חוויתי וגן עדן אמיתי לפודיז. כמו בשווקי האוכל המובילים בעולם, תוכלו למצוא פה דוכני הסעדה, ארוחת בוקר ובראנץ' לאורך כל היום ותפריט אוכל רחוב, בצד גבינות, פסטות מהמטבח האיטלקי, שמנים, דבש מתוצרת מקומית, קפה יווני טרי, פירות יבשים, שוקולדים בעבודת יד, עשבי תיבול ותבלינים, ממרחים וחמוצים מכל העולם, בשר ודגים טריים, ירקות מובחרים, יינות, ועוד חומרי גלם איכותיים ומיוחדים.
בין השאר פועלים בשוק קונדיטוריות יווניות עם מסורת של שנים, דוכן דייגים שהופך לסושי בר עם מטבח פתוח, טעמים מהמזרח ומטבח טבעוני, מבשלות בירה יווניות ועוד. אגב, גם מקומו של הפלאפל לא נעדר בשוק מודיאנו: פלאפל לבנוני פועל ומאחד טעמים משתי פינות של ים התיכון, לבנון וסלוניקי.
אז אם אתם אנשים שמתרגשים מאוכל טוב וחומרי גלם איכותיים – ברוכים הבאים לסלוניקי ולשוק מודיאנו המחודש.

הזיקה היהודית וקצת היסטוריה ואיך הכל התחיל…
המהנדס אלי מודיאנו החל לבנות את השוק בשטח העיר שנהרס כליל בשריפה של 1917. האגורה נבנתה במקום בו עמד בעבר בית הכנסת תלמוד תורה. הארכיאולוג ארנסט הברארד שתכנן את שיקומה של סלוניקי לאחר השריפה הגדולה חזה את התפתחות הבזארים. לכן, הכותרת של השוק בתוכניות, בצרפתית, הייתה "בזאר סנטרל סלוניק".

בשנת 1925 בנה אלי מודיאנו בניין מוארך חד-קומתי עם מרתף ומרפסות פנימיות, בהיקף כולל של כ-2,707 מ"ר. השוק נחנך בשנת 1930 בחגיגה גדולה בסלוניקי.
אפשר לשער ולהניח ששוק מודיאנו, שוק האוכל המסורתי הראשון, היה קשור קשר הדוק להיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר. מלכתחילה הוא מילא תפקיד חשוב בחייו ובהפעלתו של המרכז המסחרי של סלוניקי, שכן היו בו מיטב המוצרים והיווה נקודה מסחרית חשובה של העיר.

במהלך השנים הבאות, תדמיתה של האגורה מתחילה להשתנות לאט, כאשר רוב 144 החנויות שלה נסגרות בהדרגה. למרות שהתדמית של האגורה שומרת על הזיכרונות של תקופות קדומות יותר, היא רחוקה מהתהילה המקורית שלה, עם סגירתה הסופית ב-2016.
ביולי 2017 עבר שוק מודיאנו באופן רשמי לידי קבוצת החברות פאיס. כך, אנו מגיעים לשנת 2022 שבמהלכה שוק מודיאנו, נפתח מחדש בקונספט של שוק אוכל מהדור החדש.

שוק הפשפשים בסלוניקי

עוד יעד בסימטאות היפות של סלוניקי שנכנס השנה לטיולים שלנו.
במרכז העיר, יש אוצר היסטורי קטן שמוכר בשם Bit Bazaar שפועל משנת 1928. הוא מוסתר בין מבנים וגלריות. המקום מעלה זיכרונות מהעבר, ניחוחות וטעמים של פעם.

בנוסף, תמצאו כאן מאות חפצים ישנים ואנשים חייכנים, מוכנים תמיד לספר לכם את סיפורם. הם ייקחו אתכם למסע על סלוניקי שמעולם לא דמיינתם.

אז אם אתם מאלה שמחפשים את האוצרות הנסתרים של העיר, חפצים של פעם, עתיקות, טקסטיל, פריטים שנעלמו מחיינו עם השנים ואנשים מעניינים.

בשעות הערב, אגב, המקום הופך את פניו ומקבל את פניהם של מאות מבלים, סטודנטים וצעירים שבאים לחגוג וליהנות מאווירה עליזה במיוחד בביט בזאר ההיסטורי.
את מקומם של חנויות הענתיקה תופסים בערב טברנות קטנות ומסורתיות המגישות יין, רצינה ומנות קטנות של מאזטים.
קיצר… ביט באזר הוא המקום לבקר בו.
יאסוו סלוניקי..🇬🇷
פתוח בימים שני עד שבת.. משעות הבוקר עד 16.00

המגדל הלבן, ה-מונומנט של העיר!! הוא גם סמלה של סלוניקי, הניצב היום על הטיילת המפורסמת (הפארלייה) של העיר.

המגדל נראה כגליל בגובה 33.90 מ' ובקוטר של 22.70 מ' יש לו קומת קרקע ושש קומות, המחוברים באמצעות גרם מדרגות פנימי באורך 120 מ', המתלווה במגע עם הקיר החיצוני ומותיר במרכזו מבנה עגול. ליבה בקוטר 8.50 מ' כך נוצר בכל קומה אולם עגול איתו מתקשרים חדרים ארבע צדדיים קטנים יותר שמצויים בעובי הקיר החיצוני. בקומה העליונה יש את האולם המרכזי ומחוצה לו גג פתוח, שממנו תצפית מרהיבה עם הנוף לעיר ולים האגאי ולמפרץ סלוניקי.

בהיסטוריה הארוכה שלו, המגדל שינה שמות ושימושים מעת לעת. בראשיתו נקרא 'מגדל האריה', לאחר מכן כונה כ"מבצר קלמריה", ואילו במאה ה-19 כ"מגדל היניצ'רים" ו"מגדל הדמים". שני השמות האחרונים נובעים מהעובדה שהיה זה בית סוהר ומראהו היה מוכתם בדם מההוצאות להורג התכופות של האסירים על ידי היניצ'רים (יחידות העילית בצבא האימפריה העות'מאנית).

בשנת 1883, בהוראת הסולטאן עבדול חמיד השני, המגדל נצבע בלבן וקיבל את השם "המגדל הלבן" (Beyaz Kule). היה זה אסיר יהודי, נתן גוילדי, שסייד את המגדל "והלבין אותו" בתמורה לחירותו. מאז הוא נשאר בשמו הנוכחי – המגדל הלבן. עם הזמן הוא הפך לסמלה של סלוניקי, שכן משנת 1911 היא השריד האחרון כמעט שנותר בעקבות הריסת חומת הים והחומות המזרחיות והחומה הסובבת אותו.

המגדל הלבן של סלוניקי נבנה כנראה במאה ה-15. לפי תיאורים ישנים של העיר, בחלקה הפונה לים של החומה, שנהרסה ב-1867, היו שלושה מגדלים, מהם המזרחי – המגדל הלבן, שנבנה בדיוק במקום שבו הצד המזרחי נפגש עם חומת הים. לאחר שחרור סלוניקי, בשנת 1912, המגדל עבר לשליטת ממשלת יוון והיו לו שימושים שונים. במרחק קצר מהמגדל הלבן נמצאים שני המוזיאונים החשובים ביותר של סלוניקי, המוזיאון הארכיאולוגי והמוזיאון לתרבות הביזנטית. במרחק של 400 מטר בלבד תפגשו את פסלו של אלכסנדר מוקדון, החייל והלוחם הגדול של העם היווני. .

כיום הוא מתפקד כמוזיאון לתולדות סלוניקי ובו מוצגת התערוכה הקבועה החדשה הנוגעת לסלוניקי מתקופת הקמתה בשנת 316 לפני הספירה. עד היום. התערוכה מציגה בצורה תמציתית היבטים מההיסטוריה של העיר, המייחדת את הנוכחות ההיסטורית הבלתי פוסקת שלה בת מאות שנים.ש

הכיכר היא אחד המונומנטים החשובים של העיר, שער הכניסה לשעבר של סלוניקי מהים ובעל חשיבות היסטורית, אבל מעל הכל, היא נזכרת וקשורה תמיד לאסון הגדול שספגה יהדות סלוניקי במהלך מלחמת העולם השנייה ואשר בשנים האחרונות נותרה עדיין נושא לדיון ומחלוקת. ההחלטה האחרונה שהתקבלה במועצת העיר היא שכיכר החירות שכיום משמשת לחניון עירוני תהפוך לפארק זיכרון לקורבנות השואה.

היא כיכר מרכזית בסלוניקי, משתרעת על שטח של שבעה דונם. הוקמה רק לאחר שנהרסו החומות לאורך חוף ימה של סלוניקי , שהייתה קיימת עד 1870, אז הוחלט להרוס אותה, על מנת להגדיל את קו המים. הכיכר לא תמיד הייתה יבשה. עד שנת 1870 – כשהחלה הריסת ביצור הים של העיר- הגיע הים לאמצע הכיכר. עם הרחבת קו המים נוצר הרחוב המרכזי והראשון לקו הים – שדרת ניקיס.
באזור כיכר החירות הוקמו חברות מסחריות וספנות, בנקים, בנייני משרדים וחנויות מסחר. הכיכר קיבלה את שמה כתוצאה ממהפכת הטורקים הצעירים , שהתחילה מנקודה זו. האזור נהרס בשריפה של 1917 ועוצבה מחדש.

בקצה הדרומי של כיכר החירות נמצאת אנדרטת השואה זכר לקוברנות השואה, 50,000 יהודי סלוניקי שנרצחו במחנות הנאצים . האנדרטה עוצבה על ידי האחים גלינד ומייצגת את מנורת שבעת המנורות והלהבות עם מקבץ של דמויות אנוש.
כיכר החירות היא המקום שבו ביולי 1942 נצטוו כל היהודים הגברים, בני 18 עד 45, להתאסף. שם, לאחר שספגו עינויים קשים ביותר בידי הנאצים , הם נספרו, נרשמו ונשלחו לעבודות כפייה, רבים מהם לא שרדו.

מלבד האירועים הקשורים ליהודי סלוניקי, כיכר אלפתריה היא בין היתר המקום שממנו באוקטובר 1912 ערך הצבא המשחרר את כניסתו המנצחת לעיר והמקום שבו התקבל ב-1916 אלפתריוס וניזלוס . הכיכר קיבלה את שמה הנוכחי בשנת 1908, כאשר באזור הספציפי הזה התקיימו ההפגנות המרכזיות והאסיפה המכוננת של תנועת הטורקים הצעירים.

במפגש הרחובות המסחריים ביותר של סלוניקי , שדרת צימיסקי, ניקיס ומיד אחרי כיכר החירות שליד הנמל, נפגוש את רובע הלדדיקה המפורסם.

אזור היסטורי יפהפה, המהווה יעד מועדף על המקומיים והמבקרים כאחד, כמו גם על קהילת הסטודנטים הייחודית של העיר. Ladadika הוא אחד המקומות הנחשבים והלוהטים בעיר בכל מה שקשור לבידור! זה בעצם שילוב של ישן וחדש, מסורת עתיקה בשילוב עם מודרני. הבניינים ההיסטוריים והניאו-קלאסיים הססגוניים מממחישים את הרוח והאופי של סלוניקי הישנה.

השם "לדדיקה" מגיע מהמילה לאדי (שמן ביוונית) . החנויות שהיו במתחם שווקו לתושבי העיר ולסוחרים שמן ומוצרי שמן שונים. האזור כולו שימש כשוק ובזאר מרכזי בתקופת השלטון העות'מאני ואף קודם לכן. בעבר היה ידוע גם בשמות נוספים כמו "השוק המצרי ".

בשנות ה-70 האזור היה כמעט נטוש, אבל הוא החל לשגשג מחדש רק בשנת 1985, ברגע שהוא הוכרז כאזור שימור, ובכך נאסר על המשך בנייה חדשה כדי להותיר את המבנים הססגוניים שמורים ברוח המורשת האדריכלית והאופי הייחודי שלו.
לאחר מכן, לאדדיקה חזרה לחיים במהרה, כאשר טברנות קטנות, ברים ומסעדות רבים נפתחו בבניינים שהיו פעם נטושים, שופצו ושוחזרו להפליא וכיום הם הלב הפועם של סלוניקי.

הכיכר הגדולה והמרכזית בסלוניקי. הכיכר מאופיינת במבנים חצי-עגולים מצפון לרחוב מיטרופולאוס, שחוצה את הכיכר, וממשיך לשדרת ניקיס, עד לים (האגאי).

הכיכר היא מקום פופולרי לתיירים ולמקומיים, שופעת בבתי קפה, מסעדות וחנויות אופנה מודרניות. המקום מהווה מקום למפגשים פוליטיים ולאירועים חגיגיים שונים לאורך כל השנה.

הבניינים המרשימים נמצאים ברחוב מיטרופולאוס ובהן – מלון היוקרה "אלקטרה פאלאס" ובית הקולנוע "אולימפיון".

מלב הכיכר ניתן לראות את המפרץ שמעליו היא שוכנת, ואפילו לצפות באופק אל פסגת הר האלים, האולימפוס.

האגורה העתיקה היא אחד המונומנטים הרומיים החשובים ביותר של סלוניקי. השוק ממוקם בלב העיר בין רחוב Egnatia ורחוב Agios Dimitriou, בצד הצפוני של כיכר אריסטוטלוס .

השוק יושב על שטח של כ-20 דונם שבו היו מבנים ששימשו פונקציות שונות בחיי הציבור של העיר והחלו להיבנות בסוף המאה ה-2 לספירה באתר האגורה ההלניסטית.

האגורה העתיקה הייתה המרכז החברתי, הכלכלי, האדמיניסטרטיבי, הרוחני והדתי של סלוניקי . הוא היה מחובר לשני הכבישים הראשיים של העיר. היה להם כיוון ממזרח למערב ומצפון לדרום – עורק תחבורה לשאר הערים הרומיות.

אתר האגורה הרומית שרואים אותו חשוף כיום היה מכוסה עד 1966, אז נערכו חפירות לבניית בית המשפט של העיר. בזמן שהחפירות החלו, התגלו באזור זה ממצאים ראשונים בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי רב. בעקבות הגילוי והממצאים החשובים הצליחו לסכל את התוכניות לבנייה והתחדשות בכל המתחם של השוק הישן. הממצאים במקום כוללים רצפות פסיפס, קטע מכביש מרוצף אבן שיש באורך 145 מ' ורוחב 90 מ' עם עמודים גדולים, יציע ובמה, אודיטוריום, בית מרחץ, תעלות וגשרונים, וכן מטבעות כסף ופסלי אבן ושיש. בשנת 1864, בהוראת הממשלה העות'מאנית, הפסלים הועברו למוזיאון הלובר על ידי הצרפתי א' מילר. הם שם עד היום.